_edited.png)
למול תופעת הקיטוב שהופכת לאחרונה לרלוונטית יותר ויותר, מאמר זה מציע שיטת מדידה המתמקדת בהתנהגות אמיתית במקום דיווחים סובייקטיביים. באמצעות ניסוי שדה שנערך בישראל בקיץ 2023 סביב מה שכונה "הרפורמה המשפטית", המאמר מציע מתודה שמאפשרת להבין לעומק את הדינמיקה הכפולה של הקיטוב – חיזוק עצמי לצד דחייה של האחר – ולהציע דרכים ממוקדות יותר לצמצומו או למניעת החרפתו. גישה זו מדגישה את החשיבות של ניתוח קונקרטי של האינטראקציות המעצבות את הקיטוב, כבסיס להתמודדות חברתית ופוליטית יעילה יותר. בעזרת המחקר, המאמר מבסס את החשיבות בהתמקדות בנטייה של אנשים להזדהות רגשית עם הקבוצה האידאולוגית שלהם כאלמנט המובהק בקיטוב פוליטי.[1]
הלל הרוני / סטודנט לתואר שני במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית, בוגר פכ"מ תשפ"ד
(1) מבוא
ישנה מודעות גוברת לממד הרגשי של הקיטוב הפוליטי בנוסף לזה האידיאולוגי המוכר. ממד זה מתבטא בהזדהות חברתית ורגשית עם מפלגה או עמדה פוליטית, הגורמת להתבדלות חברתית. השתייכות הרגשית לקבוצות היא תופעה טבעית – אנשים רואים עצמם יותר כמייצגים קטגוריות סוציו-אקונומיות ותרבותיות מאשר אוסף תכונות מורכב וייחודי (Brewer, 1991; Tajfel, 1978), ואפילו חלוקה רנדומלית לקבוצות יכולה לגרום הזדהות רגשית עם הקבוצה אליה פרט כלשהו משתייך (Billig & Tajfel, 1973).
תופעת "הקיטוב הרגשי" מוגדרת כנטייה של אנשים המזדהים עם מפלגה פוליטית לראות את יריביהם הפוליטיים באור שלילי ואת שותפיהם הפוליטיים באור חיובי (Iyengar & Westwood, 2015). נטיות אלו יכולות להתבטא בהעדפות אותן אכנה אנדופיליה – העדפות לטובת הדומה, ואקסופוביה – העדפות נגד השונה, כפי שעשו הכלכלנים יאן פילד ועמיתים (2015).
מפני שהקיטוב הרגשי תלוי בשני אספקטים אלו, מעניין יהיה להבין את יחסי הכוחות ביניהם ואת מידת ההשפעה של כל אחד מאלו על תופעת הקיטוב כפי שאנו תופסים אותה באופן יומיומי. יתר על כן, לאנליזה מעין זו חשיבות רבה: אם נבין אילו העדפות הינן דומיננטיות יותר, אולי יתאפשר לנו "לשים את האצבע" על מה שקורה לנו בעת גילויי הקיטוב הרגשי. בהינתן שזו תופעה שנרצה לצמצם, תובנה כזו תסייע לניסיון לטפל בשורש שלה.
במאמר זה, אציע ראשית שימוש בכלים התנהגותיים, כמו ניסויים בנוגע לאפליה והטיה, בכדי למדוד את הקיטוב הרגשי ובפרט את האפקט האנדופילי והאפקט האקסופובי שבו. לאחר מכן, אציג ניסוי שדה שערכתי בשוק ההדפסות על הצעות מחיר הניתנות לזהויות פוליטיות ביחס לזהות ניטרלית, בכדי לאמוד אפקטים אלו. תוצאות הניסוי יראו כי קיטוב הרגשי מונע בעיקר מהעדפות אנדופיליות. לבסוף, אציע דרכים שעשויות לייעל את הניסיונות למתן את הקיטוב הרגשי, תוך יישום מסקנה זו.
(2) מדידת הקיטוב הרגשי
הדרך המקובלת ביותר למדוד קיטוב רגשי הינה באמצעות סקרים לדיווח עצמי. הבולט שבהם הינו "מדחום רגשות" (איור 1), בו המשיבים מתבקשים לדרג את הרגשות שלהם ביחס למצביעי הצדדים הפוליטיים השונים בציון הנע בין של 0–100 (0 = קר, 100 = חם). הקיטוב הרגשי נמדד לפי ההפרש שבין הציון הניתן לצד הפוליטי הזהה למשיב לבין הציון הניתן לצד השונה ממנו (Iyengar et al., 2019). מדדים נוספים מסוג דיווח עצמי כוללים שאלות היפותטיות, למשל לגבי המוכנות לנישואים עם תומכי יריבים פוליטיים (Iyengar et al., 2012).
אולם, מתודות אלו מעוררות ספקות. ראשית, דיווחים עצמיים מעלים שאלות לגבי אמינות התשובות – שמא אדם המדווח על רגשותיו אינו לגמרי כן, ומעדיף למשל להציג עצמו כאדם ש"שונא פחות". במילים אחרות, מדדים התלויים בַמודע מסתכנים בהטיות. שנית, ענייננו במדידת הקיטוב במובנו היומיומי, זה הנוגע ל"עולם האמיתי". הקיטוב במלוא חומרתו מתבטא באינטראקציות בין אנשים. אם אנחנו חפצים בסדר חברתי, זה המתבטא לא רק במחשבות כי אם גם בהתנהגות חברתית ראויה, מוטב לגלות את הקיטוב כפי שהוא מתבטא במפגש עם האחר. לבסוף, קיטוב אינו רק חונה במודע (שרק לגביו אנחנו מסוגלים לדווח) אלא גם בלא-מודע – ממנו נובעות פעולות רבות המבטאות קיטוב. כאשר מדובר בדינמיקה המסתורית שבין אנדופיליה ואקסופוביה, נראה שטענה זו מקבלת משנה תוקף. למשל, ההנחה כי הציון 50 מהווה נקודת ייחוס ניטרלית שמעליו הרגשות מוגדרים "חמים" ומתחתיו "קרים" נראית חזקה מדי. ההשוואה בין העדפות פנים-קבוצתיות להעדפות חוץ-קבוצתיות דורשת ניתוח מעמיק מאוד שאינו מסתפק באינטרוספקציה אנושית.
דרך נוספת והפוכה מזו הראשונה למדוד את הקיטוב הרגשי הינה באמצעים משתמעים. ניסויים קוגניטיביים כמו מבחני אסוציאציות יכולים להעיד על הטיה בלתי-מודעת בין קבוצות פוליטיות. ב-2015, כ-70% מהדמוקרטים ומהרפובליקנים בארה"ב הראו הטיה קוגניטיבית פנים-קבוצתית (Iyengar & Westwood, 2015). מעניין כי בסקרים מפורשים הטיה זו חזקה יותר ונצפתה אצל 91% מהרפובליקנים ו-75% מהדמוקרטים (Iyengar et al., 2019).
דרך זו חסינה יותר בפני מניפולציות בדיווח וכן מאפשרת זיהוי מדויק יותר לגבי יחסי הכוחות האנדופיליים והאקסופוביים שאינם בהכרח שקופים לנו. אולם, היא אינה עונה על הצורך שעלה קודם בדבר מדידת הקיטוב כפי שבא לידי ביטוי בעולם האמיתי. הטיות בין קבוצות הנשארות בתוך גבולות הקוגניציה – כל עוד לא הוכח שיש להן אחיזה כלשהי במציאות – הינן פחות רלוונטיות כאינדיקציה לתופעת הקיטוב. בנוסף, רצוי שהקיטוב הרגשי יימדד באופן שיאפשר יישום נורמטיבי – כלומר, שנוכל להשתמש בממצאיו לכדי שינוי הרגלים לטובת מיתון הקיטוב הרגשי. לפיכך, ממצאים לגבי תפיסות החונות רק בתת-המודע אינם מועילים לנו במיוחד, שהרי כסוכנים אין לנו באמת השפעה עליהן.
טענות אלו מובילות אותנו לדרך השלישית למדידת הקיטוב הרגשי: התנהגות. בפרט, מדובר במדידת אפליה והטיה התנהגותית בין קבוצות פוליטיות. המדידה נעשית באמצעות ניסויים: מניסויי מעבדה, ובעיקר משחקי הקצאות כספים (Iyengar & Westwood, 2915; Carlin & Love, 2013; Gidron et al., 2022; Sheffer, 2020), ועד ניסויי שדה או ניסויים טבעיים, הבודקים למשל כיצד זהויות פוליטיות משפיעות על אינטראקציות כלכליות בשוקי שירותים ומוצרים או בשוק העבודה (Michelitch, 2015; Iyengar & Westwood, 2015, Gift & Gift, 2014; McConnell et al., 2018).
הדרך השלישית, בפרט זו העושה שימוש בניסויים טבעיים או ניסויי שדה, איננה לוקה בחסרונות של השתיים הראשונות. ראשית, תנאי הניסויים הללו הופכים אותם לנקיים ממניפולציות אפשריות. בניסוי שדה או בניסוי טבעי הנבדקים אינם מודעים לניסוי ולפיכך אינם מסוגלים להתערב בו. שנית, ההקשרים הטבעיים של הניסוי מחזקים את הרלוונטיות של ממצאיו לעולם האמיתי. במילים אחרות, המדד ההתנהגותי של אפליה והטיה הינו מוצלח הן בשל התוקף הפנימי שלו, כלומר מהימנותה של המתודה האמפירית, הן בשל התוקף החיצוני שלו, כלומר המידה בה הממצאים מלמדים על העולם.
בנוסף, מתודה זו עונה על הצורך במדד שימושי מבחינה נורמטיבית (Cartwright & Montuschi, 2014). נראה כי השאיפה שלנו לצמצם את הקיטוב נובעת משיפוט מוסרי ביחס לביטויי הקיטוב השונים. מדד שישמש אותנו לצמצום זה צריך להוות מעין "מראה נורמטיבית" המשקפת לנו את הפגמים המוסריים המצויים בקיטוב. כאשר שואלים "מה (לא) ראוי?" הדרישה לסוג מדד ביהביוריסטי מקבלת הצדקה יתרה, שהרי אנחנו כמעט ולא נשפטים לפי המחשבות שלנו אלא לפי המעשים שלנו.[2] אתן לכך אנלוגיה מסוימת. גם היום אין זה נדיר שאנשים חווים אמוציות הקשורות לגזע – עדה או צבע עור לעיתים עשויים לשחק תפקיד בתפיסתם את האחר ובדעות קדומות. אולם, הם עושים כל שביכולתם שלא להראות זאת לזולת. האם נכון לשפוט אותם על אמוציות אלו? סביר שלא. ואם האמוציות הללו נובעות מהשקפה פוליטית? נראה שאין זה משנה. לפיכך למדידת הטיה הנוגעת לפעולות דווקא, ישנה גם חשיבות יישומית בכדי לדון על תופעת הקיטוב הרגשי ובמה שניתן לעשות לגביה.
(3) אנדופיליה ואקסופוביה
מחקרים רבים נערכו על אפליה והטיה פוליטית, אך מעטים עמדו על טיבם של הרכיב האנדופילי והרכיב האקסופובי שלה. מרבית המחקרים שכן עסקו בהשפעות אלו ביצעו ניסויים במעבדה או סקרים (Panagopoulos et al, 2016; Lelkes & Westwood, 2017; Sheffer, 2020), והשאר עשו שימוש בניסויי שדה (McConnell et al., 2018). בעוד שניסויי המעבדה מצאו ביטוי הן לאנדופיליה והן לאקסופוביה, ניסויי השדה מצאו לרוב העדפות אנדופיליות. חשוב לציין כי התנאים הלא-טבעיים הקיימים בניסויי מעבדה מחלישים את תוקפם, הן החיצוני והן הפנימי. לפיכך במחקר זה אבחר בגישה הטבעית, דרך עריכת ניסוי-שדה.
ביטויי ההטיה במסגרת ניסוי שדה או ניסוי טבעי לא רק תקפים יותר אלא גם ניתנים לאנליזה אמפירית טובה ביחס למרכיביה, אנדופיליה ואקסופוביה, כפי שעשו יאן פילד ושות' (2015). אלו בדקו האם הופעת שם הסטודנט על בחינה באוניברסיטה, וכך חשיפת זהותו האתנית, משפיעה על ציון הבחינה. הם מצאו כי הציונים שהעניקו הבוחנים לסטודנטים מקבוצה אתנית זהה לקבוצתם היו גבוהים יותר כאשר הבחינה הייתה לא-אנונימית בהשוואה לאנונימית. לעומת זאת, במקרים של אי-התאמה אתנית בין הבוחן והנבחן לא נמצא שינוי מובהק בין בחינות אנונימיות ללא-אנונימיות. כלומר, נמצאה אנדופיליה דומיננטית ולא אקסופוביה.
במחקר זה אאמץ את השיטה הכללית של יאן פילד ועמיתים (2015) לתחום הזהויות הפוליטיות, תוך הבנה כי הקיטוב הרגשי על רכיביו השונים נמדד היטב בכלים התנהגותיים אלו. אולם קודם, יש להתייחס בכובד ראש גם למרחב ולזמן הניסוי. ברצוננו לחקור את הקיטוב הרגשי, על רכיביו, המתרחש בישראל. ניסוי שערכתי בחודשים יוני-אוגוסט 2023, ימים בהם המחלוקת בישראל סביב ה"רפורמה המשפטית" הייתה בשיאה,[3] מבקש לעשות זאת. הניסוי עושה שימוש בשוק ההדפסות ברחבי הארץ, בפרט הדפסת סטיקרים וחולצות. הדפסות עבור מחאות פוליטיות כוללות סימנים מובהקים לזהות הפוליטית של הלקוח בבית הדפוס ולכן מהוות קרקע טבעית לבדיקת אפליה באינטראקציה הכלכלית.
(4) הניסוי
הניסוי כלל שלושה שלבים. בשלב ראשון, נשלחו באמצעות דואר אלקטרוני בקשות להצעת מחיר עבור הדפסה "ניטרלית" – כזו שאין לה מטרה פוליטית ולכן אינה חושפת את זהותו הפוליטית של הלקוח. בקשת המחיר הניטרלית נשלחה ל-368 בתי דפוס ברחבי הארץ, מתוכם 174 השיבו במייל חוזר עם הצעת מחיר. הצעות אלו מהוות קבוצת ביקורת.[4]
בשלב השני נשלחו לבתי הדפוס שענו לבקשה הראשונה (מספר שבועות מאוחר יותר) בקשת מחיר עבור כמות זהה ומוצר זהה לזו הניטרלית, מלבד שהפעם הגלופה הכילה מסרים פוליטיים. חציין של ההדפסות הכילו מסר התומך ברפורמה המשפטית ("העם בחר רפורמה משפטית") וחציין מסר המתנגד לה ("חובה להתנגד להפיכה המשטרית"). חלוקה זו נעשתה באופן רנדומלי בתוך כל קבוצת בתי דפוס הנמצאים באותו יישוב: למשל, אם ישנם 50 בתי דפוס בתל אביב, אזי שנשלחו לאלו 25 בקשות מ"תומכים" ו-25 בקשות מ"מתנגדים".[5] בסוף שלב זה התקבלו 129 הצעות מחיר. כלומר, 129 בתי דפוס הציעו הן הצעת מחיר ניטרלית והן הצעת מחיר פוליטית. ההצעות הפוליטיות מהוות שתי קבוצות טיפול. חשוב לציין כי על מנת לנטרל השפעות נוספות על המחירים המוצעים, בקשות המחיר היו אחידות מבחינת סימנים מזהים (כמו שם הלקוח או תכונות של ההדפסה).
מטרת השלב השלישי הייתה לזהות את השינוי בין המחיר שבית הדפוס הציע ל"לקוח ניטרלי", לבין זה שהציע ל"לקוח פוליטי". ההנחה הייתה כי אם בית הדפוס מזדהה עם עמדתו של הלקוח ומוריד את המחיר ביחס לבקשה הראשונה, אזי שגודל ההנחה במחיר מסמל את מידת האנדופיליה. וכן להיפך, גודל ההתייקרות במחיר שמציע בית דפוס בעל עמדה הפוכה לזו של הלקוח מסמל את מידת האקסופוביה (איור 2).
מתבקש לשאול כיצד ניתן לדעת מהי עמדתו של בית הדפוס ביחס לרפורמה. למעשה, לא ניתן, אך אפשר להעריך את הסיכויים. ראשית, אם בית הדפוס (הבעלים/המנהל/העובדים) הצביע לקואליציה דאז, אז ניתן להניח שמרבית הסיכויים הינם שהוא גם תומך ברפורמה. לפיכך, נעשה שימוש באחוזי ההצבעה לקואליציה ("קואליציית ה-64") ביישובים השונים (ועדת הבחירות לכנסת ה-25, 2022). נתון זה מהווה אינדיקציה טובה לסיכוי שבית הדפוס מאותו היישוב הינו מזוהה עם הקואליציה או לאו, ולכן כאמור גם לסיכוי שהינו תומך ברפורמה או לאו.
בכדי ליישם גישה זו, היישובים השונים סווגו לפי שלישוני הצבעה. שלישון 1 כולל את כל היישובים ששיעור ההצבעה לקואליציה בהם נמוך משליש, שלישון 2 את אלו שבהם שיעור זה נע בין שליש לשני-שליש ושלישון 3 את היישובים בעלי שיעור הגבוה משני-שלישים. לכן, בתי הדפוס בשלישון 1 מחזיקים בלפחות שני-שליש סיכוי שהם מתנגדי הקואליציה, ובתי דפוס בשלישון 3 מחזיקים בלפחות שני-שליש סיכוי שהם תומכי הקואליציה (איור 3).
העובדה שמדובר בבית דפוס דווקא מחזקת את ההנחה לגבי הקשר בין דפוסי ההצבעה המקומיים לבין עמדת בית הדפוס ביחס לרפורמה. ראשית, מספר בתי הדפוס שפעילים בכל אזור הינו קטן יחסית לבתי עסק משווקים אחרים, כמו מכולות, חנויות בגדים או מסעדות אלו (כאמור, היו רק 174 הצעות ראשוניות ברחבי הארץ). הבלעדיות האזורית של בתי הדפוס רומזת על קשר עסקי בין בית הדפוס ורבים מלקוחות האזור. אוסיף כי מדובר בעסק שמטבעו סביר מאוד שיקבל "בקשות פוליטיות", ובפרט כאלו המוטות לצד הפוליטי הדומיננטי ביישוב (הטיה הקיימת בשלישונים 1, 3). אם אדם יבחר להקים בית דפוס באזור המוטה פוליטית לצד ההפוך משלו, אז או שיחליט לסייע תדיר בהפצת רעיונות הפוכים משלו או שיחליט לסרב לכך – מה שעלול לפגוע ברווחיות העסק. שתי האפשרויות נראות לא סבירות, כך שמלכתחילה הגיוני יותר כי עמדת בית הדפוס תתאים לאזור שבו הוקם. שנית, מציאת קורלציה בין שותפות או יריבות פוליטית לבין הנחות או העלאות במחיר, בהתאמה, תתמוך מאוד בהנחה זו גם היא. אם בתי דפוס מפלים במחיר מסיבה פוליטית (שהרי מדובר בשינוי מהצעת מחיר ניטרלית) לטובת העמדה הדומיננטית באזורם, מוצדק לחשוב שעשו זאת מתוך הזדהות עימה. בנוסף, סביר שהעמדה הממוצעת של כל השלישון ביחס לרפורמה תואמת את אחוזי ההצבעה שבו – כך שניתוח אמפירי המתייחס לסובייקט ה"שלישון" ולא אל בית הדפוס עצמו יהיה לגיטימי מבחינה מתודולוגית.
השערות המחקר הינן ששותפות פוליטית גורמת לבית הדפוס לתת הנחה במחיר (H1), וכי יריבות פוליטית מביאה להתייקרות (H2), ממצאים שיעידו על אנדופיליה ועל אקסופוביה, בהתאמה. אם רק אחת מההשערות תראה מובהקות אזי שההשפעה המיוחסת לה תיחשב להיות זו הדומיננטית בהטיה על רקע פוליטי ולכן גם בתופעת הקיטוב. בדיקת ההשערות נעשתה ראשית באמצעות מבחני T. נמצא כי שלישון 1 מוריד באופן מובהק מחירים עבור מתנגדי רפורמה (p=0.016) וכי שלישון 3 מוריד מחירים עבור תומכי רפורמה באופן לא מובהק, אך יחסית קרוב למובהקות (p=0.117, רווח סמך [0.04, 0.34-] במונחי סטיות-תקן). שאר האינטראקציות אינן מראות מובהקות בשינויים (איור 4). מבחני T לכלל המדגם עבור השינויים במחיר לפי סוג האינטראקציה (כלומר לפי חלוקה לשותפות פוליטית ויריבות פוליטית), מראים אנדופיליה מובהקת מאוד (p=0.004) ואילו אקסופוביה לא מובהקת אך קרובה למובהקות (p=0.051) (איור ).
צריך לקחת בחשבון גורמים נוספים העשויים להשפיע על ההבדל בין הצעות המחיר. ככלל, העובדה ששינויי המחיר מחושבים עבור כל בית דפוס ביחס לעצמו אמורה לנטרל מגוון רחב של השפעות. ההבדלים היחידים שעשויים להשפיע על השינוי במחיר מצויים במסרים המודפסים, כך שהצעות המחיר לא אמורות להיות נתונות להטיות משמעותיות. אולם, ייתכן שבתי דפוס מאזורים המחזיקים בעמדה פוליטית מסוימת מתאפיינים בנוסף בתכונות סוציו-אקונומיות או דמוגרפיות המשפיעות על החלטות כלכליות, כמו המוכנות לתת הנחה או העלאה במחיר. אם למשל מתנגדי הקואליציה מתאפיינים בהכנסה גבוהה ביחס לתומכיה אז לא מן הנמנע שזו הסיבה לכך שהם מאפשרים לעצמם לתת הנחה משמעותית יותר לשותף הפוליטי.
לפיכך, בדיקת ההשערות נעשתה גם באמצעות רגרסיה לינארית מרובת משתנים של השינוי במחיר כתלות בסוג האינטראקציה, דהיינו משתני 'דמי' עבור שותפות או יריבות פוליטית, הכוללת משתני בקרה נוספים על תכונות חשובות של היישוב: גודל האוכלוסייה ביישוב, מדד סוציו-אקונומי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ושכר ממוצע של עצמאים ביישוב. תוצאות הרגרסיה עקביות עם מבחני ה-T, ומראות גם הן אנדופיליה כללית מובהקת מאוד (p<0.01) ואף אקסופוביה מאוד לא מובהקת (p<0.4).[6]
(5) יחסים בינאריים
המדגם עד כה כלל רק את בתי הדפוס שענו לשתי בקשות המחיר, אולם מה לגבי אלו שענו לבקשה הראשונה ולא לשנייה (45 בתי דפוס)? האם יש להם משמעות? בניגוד לאנדופיליה שיכולה להתבטא באופן של הנחות במחיר המקובל יותר חברתית, הביטוי לאקסופוביה (העלאה במחיר), עלול להיות מקובל פחות ואף לא מקצועי. לפיכך, אם בית הדפוס מעוניין מחד גיסא שלא להועיל לאג'נדה פוליטית השונה משלו ומאידך גיסא לא מעוניין להציע מחיר מוטה כלפי מעלה, לא מן הנמנע שיסתפק באי-מענה לבקשה, גם במחיר של אובדן עסקה. לכן, סביר כי אי-מענה נובע, בחלק מהמקרים לפחות, מיחס שלילי כלשהו. סבירות זו מתחזקת לאור כך שמדובר בבתי דפוס שכן ענו לבקשה הראשונה – עובדה המחלישה את האפשרות שאי-המענה הינו "תמים" ונובע מפסיביות עסקית גרידא.
בנוסף, עד כה ניתנה משמעות לגודל השינוי בהצעה, אך מעניין להתייחס לכיוון. נראה שיש משמעות לעצם ההחלטה לשנות את המחיר. כמובן שהעלאת המחיר ב-30% אינה דומה להעלאה ב-10%. אולם בית דפוס המחזיק בהעדפות מאוד אקסופוביות ולכן מחליט להכפיל את המחיר, עלול לגרום להערכת-יתר של רמת האקסופוביה הממוצעת. לכן, התחשבות בגודל עלולה להביא להטיות.[7] אם כן, נרצה לנתח את התנהגות בתי הדפוס באופן בינארי, כך שמשתנה התוצאה יכלול ארבעה סוגי תגובות של בית הדפוס לבקשת המחיר השנייה: "לא ענה", "העלה מחיר", "הוריד מחיר" ו"השאיר מחיר". ניתן לראות באיור את התפלגות היחסים הללו בקרב כל אינטראקציה (3 שלישונים × 2 עמדות): "יחס שלילי", המוגדר כהעלאת מחיר או אי-מענה (סך הנתח הכהה בכל דיאגרמה), מתואם עם יריבות פוליטית והנחה מתואמת עם שותפות פוליטית.[8],[9]
ניתוח נוסף מחשב את הסיכויים לקבל כל סוג יחס בהינתן כל סוג אינטראקציה. מדובר ברגרסיה לוגיסטית של הסיכוי לקבל כל סוג תגובה על משתני 'דמי' עבור אינטראקציה של יריבות פוליטית או שותפות פוליטית.[10] נמצא כי שותפות פוליטית הן מעלה את הסיכויים ב-26% להנחה במחיר והן מורידה את הסיכויים ב-31% ל"יחס שלילי" (p<0.05 בשניהם). לעומת זאת, יריבות פוליטית לא משפיעה באופן מובהק על משתנים אלו. כלומר, גם אם נגדיר אי-מענה עבור יריב פוליטי כיחס אקסופובי – אין ליחס זה ביטוי מובהק בנתונים. לסיכום, ניתוח בינארי של הצעות המחיר מעיד גם הוא על אנדופיליה דומיננטית בהטיה ולכן בקיטוב הרגשי.
(6) מסקנות ודיון
נראה כי מרבית ההטיה על רקע פוליטי מושפעת מהעדפות אנדופיליות (p<0.0041), מה שעולה בקנה אחד עם ספרות מחקרית הכוללת ניסויי שדה, ניסויים טבעיים ופסיכולוגיה חברתית (Iyengar et al., 2019). אנדופיליה מסמלת הגנה מסוימת על העצמי, התבצרות וחיזוק "האמת שלי". יחד עם זאת, ההתנהגות הנצפית לא נקייה גם מגילויי אקסופוביה מעטים (p<0.051), אשר אינם מפתיעים לאור ממצאים קודמים מניסויי מעבדה וסקרים (Sheffer, 2020; ANES – איור 1). אולם, התוקף הפנימי והתוקף החיצוני והשימושיות הנורמטיבית של ניסויי השדה בהשוואה לניסויי מעבדה וסקרים מחזקים את ממצאי הראשונים. מכאן נובעת המסקנה כי האפקט האנדופילי הינו הכוח העיקרי מבין אלו המשפיעים על הקיטוב הפוליטי הרגשי.[11]
אנדופיליה פוליטית יכולה להסביר תופעות רבות של הומופיליה, היא הנטייה ליצור קשרים עם אנשים החולקים תכונות או אמונות משותפות לאלו שלנו – ובייחוד הומופיליה במדיה החברתית והתקשורתית, המכונה גם "תיבות תהודה" (Echo" Chambers") (Cinelli et al., 2021). אם הקיטוב מושפע בעיקר מאהבת הקבוצה שלי, אז סביר שאנשים מעוניינים במיוחד לקבל אינפורמציה שמתקפת את דעותיהם שלהם. אחרת, אם אקסופוביה אכן הייתה משחקת כאן תפקיד, היינו מצפים מאנשים לצרוך יותר תוכן פוליטי המנוגד לדעותיהם (למשל, קוראים יותר פוסטים של יריבים פוליטיים בפייסבוק) בכדי להביע התנגדות.
המסקנה לגבי הדומיננטיות של האפקט האנדופילי יכולה להוות מקור עבור מידה מסוימת של אופטימיות. ההבנה כי אנשים ביסודם מעוניינים יותר בטובת עצמם מאשר ברעת יריביהם ממתנת מעט תפיסה מקובלת של קיטוב אכזרי הנובע מכך ש"אדם לאדם זאב". במקומה, מתגלה בפנינו אדם הרוצה להגן על אמונתו מפני איומים חיצוניים. המטרה אמנם איננה מקדשת את האמצעים – אך היא תמימה יותר משהיא נראית. הבנה כזו יכולה לסייע לנו בחישוב מסלול מחדש: מוטב לשמור על האמת שלנו בדרכים אחרות שהן לא בניית חומה בצורה סביבה.
מסקנות המחקר מצביעות על כיוון שייתכן ויאפשר לצמצם בצורה יותר אפקטיבית את הקיטוב הרגשי. ניסיונות לגישור חברתי צפויים לשאת יותר פרי אם יתרכזו לא בריבוי ההקשבה ל"אחר" אלא במיתון ההקשבה ל"עצמי". הווה אומר: במקום לנסות להתקרב לקבוצה השנייה, נסה קודם להרפות קצת מהקבוצה שלך. שיח מקרב כבודו במקומו מונח, אך המחקר יכול ללמד כי ראשית יש לטפל בנטייה המיידית להזדהות רגשית עם המחנה הפוליטי אליו האדם משתייך, במיוחד זו המתבטאת במדיה.
ממצאים בספרות אודות ההשפעה של חשיפה למדיה (הן חברתית והן מסורתית) על הקיטוב הרגשי תואמים את המסקנה הזו (Kubin & von Sikorski, 2021). מחד גיסא, השפעת חשיפה סלקטיבית למידע הנוגד עמדות אישיות על הקיטוב הרגשי אינה כל כך ברורה. חלק מהמחקרים מראים כי חשיפה זו יכולה לצמצם את הקיטוב הרגשי (Kim, 2015) בעוד שאחרים מראים ההיפך (Garrett et al., 2014). מאידך גיסא, חשיפה סלקטיבית למידע התומך בעמדות אישיות נמצאה בספרות באופן גורף כמחמירה את הקיטוב הרגשי (Kubin & von Sikorski, 2021; Kim, 2015).[12] כלומר, כאשר אנחנו צורכים תוכן תקשורתי וחברתי המתאים להשקפותינו הפוליטיות – הקיטוב הרגשי (והאידיאולוגי) גובר באופן חד-משמעי, בעוד שכאשר מדובר בתוכן המנוגד לנו – ההשפעה אינה ברורה. ממצא זה ממחיש את הדומיננטיות של השפעת הצורך ההומופילי (התאגדות עם הדומים לי) על הקיטוב הרגשי – ולכן תואם את הדומיננטיות של ההעדפות האנדופיליות (העדפת הדומה) על הקיטוב הרגשי.
אמונה פוליטית היא חלק אינטגרלי מהזהות ומ"האמת שלנו", לכן קשה מאוד לשחרר אפילו מעט מהאחיזה בה. אך אולי ההבנה שאחיזה זו היא יותר רגשית מאשר אידיאולוגית (Brewer, 1991; Tajfel, 1978), עשויה לסייע לניסיון להרפות. הרפיה סוציולוגית אין משמעה הרפיה אידיאולוגית, משום שקבוצה פוליטית היא רק ייצוג חברתי של הרעיון ולא הרעיון עצמו. להתקרב פחות לקבוצה הפוליטית שלי אין משמעה להתרחק מהאמונה שהיא מייצגת. להיפך, בדרך זו האמונה יכולה להתנקות מהשפעות סוציולוגיות ולהתבסס יותר על האמת. כך, הוויכוח יכול להישאר על קרקע אידיאולוגית יציבה ולא להיסחף בגלים האמוציונליים. נראה שוויכוח ענייני שמטרתו חקר האמת, "מחלוקת שהינה לשם שמיים", יכול למתן לפחות במעט את תופעת הקיטוב הרגשי.
ניסויי שדה כפי שנעשה כאן מודדים נאמנה את הקיטוב הרגשי ואת מאזן הכוחות שבו. דינמיקה חברתית מכומתת היטב על ידי כסף וכלכלת חליפין. בפרט, הצעות מחיר הן דרך טובה למדוד העדפות ביחס לזהויות, אולם, הן רק דרך אחת, המשקפת סוג מסוים של אינטראקציה. רצוי שמחקרים עתידיים אודות הקיטוב הרגשי – כאלו העושים שימוש בניסויים התנהגותיים – ילכו בערוצים נוספים של כימות ההעדפות, כמו זה של בדיקת בחינות או שיבוצים. שימוש במנעד רחב של ביטויים לגילוי ההעדפות הללו, יביא לתמונה בהירה יותר לגבי הקיטוב הרגשי והגלגלים המניעים אותו – ובכך יסייע אולי לצמצם אותו, או לפחות למנוע ממנו להחמיר.
[1] מאמר זה מבוסס על עבודת חקר בקורס "נושאים במיקרו-כלכלה יישומית" בתואר הראשון. רוב תודות לפרופ' אסף זוסמן על הנחיית תהליך המחקר ועל הלימוד שהוביל אליו. תודה נוספת לפרופ' נעם גדרון על ההכוונה הראשונית לספרות על מדדי קיטוב.
[2] אפשר להרחיב את הדיון: גישות תוצאתניות באתיקה בהחלט יצדדו בכך יותר בעוד שגישות קאנטיאניות, המסיבות חשיבות לכוונה של המעשה, פחות. בכל אופן, הדיון הינו יותר אודות האפשרות של שיפוט מוסרי ביחס למחשבה לכשעצמה – מה שנראה פחות אינטואיטיבי – ולא ביחס לשילוב שלה עם מעשה. ראו טיעון לכך בהמשך הפסקה.
[3] למעשה, שלב ב' של הניסוי (שיתואר בהמשך) נעשה ממש ביום ביטול עילת הסבירות.
[4] תהליך המחקר התבסס על הכשרה אתית למחקרים בבני אדם (CITI). בפרט, ההתקשרות עם בתי הדפוס נעשתה בצורה שנועדה למנוע צער או פגיעה מכל סוג בבתי העסק. למשל, זמן קצר לאחר שהתקבלה הצעת המחיר, נשלח מייל נוסף לבית הדפוס לפיו "הוחלט" לבסוף שלא להדפיס את הגלופה בכלל (יחד עם הבעת תודה והערכה). זאת, בכדי למנוע המתנה או ציפייה מיותרת של בית הדפוס ו/או צער על אובדן עסקה לטובת מתחרים.
[5] חלוקה זו ממעיטה את הסיכוי לקבל מדגם מוטה (יותר מתנגדים או יותר תומכים) על סמך הנחה של הומוגניות פוליטית באזורים גיאוגרפיים (Bishop, 2009).
[6] ברגרסיה זו נקודת הייחוס, המתבטאת בחותך, הייתה השינוי הממוצע במחיר שנותן שלישון 2 הן לתומכים והן למתנגדים.
[7] ברם, הניתוח הראשון שלנו מניח התפלגות נורמלית, הנחה שאמורה לקחת בחישוב נטיות רחוקות יותר מהנורמה. אולם זו עדיין הנחה.
[8] מה שמחזק את ההנחה שלנו בדבר הקשר בין אחוזי ההצבעה לקואליציה באזור הגיאוגרפי של בית הדפוס ועמדת בית הדפוס כלפי הרפורמה.
[9] באופן ויזואלי ניתן לראות כי הנחות לשותפים הפוליטיים היו יותר תדירות מהעלאות מחיר ליריבים הפוליטיים.
[10] כאשר החותך במשוואה הינו הסיכויים של שלישון 2 להגיב לפי היחס המדובר.
[11] תוספת האקסופוביה שמתגלה בניסויים במעבדה בהשוואה לניסויים טבעיים יותר תואמת את ההשוואה של יינגאר ושות' (2019) בין מחקרם של מקקונל ושות' (2018) לבין זה של פאנאגופולוס ושות' (2016). ראו יינגאר ושות' (2019) עמ' 138.
[12] קביעה זו מתבססת על מחקר איכותני של קובין ובון סיקורסקי (2021) שכלל את כל המאמרים בנושא – אולם עד 2021. לא נמצאו מחקרים מאוחרים יותר השוללים קביעה זו.
רשימת מקורות
Billig, M., & Tajfel, H. (1973). Social categorization and similarity in intergroup behavior. European Journal of Social Psychology, 3(1), 27–52. https://doi.org/10.1002/ejsp.2420030103
Bishop, B. (2009). The big sort: why the clustering of like-minded America is tearing us apart. Mariner Books.
Brewer, M. B. (1991). The Social Self: On Being the Same and Different at the Same Time. Personality and Social Psychology Bulletin, 17(5), 475–482. https://doi.org/10.1177/0146167291175001
Carlin, R. E., & Love, G. J. (2013). The Politics of Interpersonal Trust and Reciprocity: An Experimental Approach. Political Behavior, 35(1), 43–63. https://doi.org/10.1007/s11109-011-9181-x
Cartwright, N., & Montuschi, E. (2014). Philosophy of social science: A new introduction (pp. 265–287). New York: Oxford University Press.
Cinelli, M., Morales, G. D. F., Galeazzi, A., Quattrociocchi, W., & Starnini, M. (2021). The Echo Chamber Effect on Social Media. Proceedings of the National Academy of Sciences, 118(9), 1–8. PNAS. https://doi.org/10.1073/pnas.2023301118
Feld, J., Salamanca, N., & Hamermesh, D. S. (2016). Endophilia or Exophobia: Beyond Discrimination. The Economic Journal, 126(594), 1503–1527. https://doi.org/10.1111/ecoj.12289
Garrett, R. K., Gvirsman, S. D., Johnson, B. K., Tsfati, Y., Neo, R., & Dal, A. (2014). Implications of Pro- and Counterattitudinal Information Exposure for Affective Polarization. Human Communication Research, 40(3), 309–332. https://doi.org/10.1111/hcre.12028
Gidron, N., Sheffer, L., & Mor, G. (2022). The Israel Polarization Panel Dataset, 2019–2021. Electoral Studies, 80, 102512. https://doi.org/10.1016/j.electstud.2022.102512
Gift, K., & Gift, T. (2014). Does Politics Influence Hiring? Evidence from a Randomized Experiment. Political Behavior, 37(3), 653–675. https://doi.org/10.1007/s11109-014-9286-0
Iyengar, S., & Westwood, S. J. (2015). Fear and Loathing across Party Lines: New Evidence on Group Polarization. American Journal of Political Science, 59(3), 690–707. https://doi.org/10.1111/ajps.12152
Iyengar, S., Lelkes, Y., Levendusky, M., Malhotra, N., & Westwood, S. J. (2019). The origins and consequences of affective polarization in the United States. Annual Review of Political Science, 22(1), 129–146. https://www.annualreviews.org/content/journals/10.1146/annurev-polisci-051117-073034
Iyengar, S., Sood, G., & Lelkes, Y. (2012). Affect, Not Ideology: A Social Identity Perspective on Polarization. Public Opinion Quarterly, 76(3), 405–431. https://doi.org/10.1093/poq/nfs038
Kim, Y. (2015). Does Disagreement Mitigate Polarization? How Selective Exposure and Disagreement Affect Political Polarization. Journalism & Mass Communication Quarterly, 92(4), 915–937. https://doi.org/10.1177/1077699015596328
Kubin, E., & von Sikorski, C. (2021). The Role of (social) Media in Political polarization: a Systematic Review. Annals of the International Communication Association, 45(3), 188–206. https://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/23808985.2021.1976070#abstract
Lelkes, Y., & Westwood, S. J. (2017). The Limits of Partisan Prejudice. The Journal of Politics, 79(2), 485–501. https://doi.org/10.1086/688223
McConnell, C., Margalit, Y., Malhotra, N., & Levendusky, M. (2018). The Economic Consequences of Partisanship in a Polarized Era. American Journal of Political Science, 62(1), 5–18. JSTOR. https://doi.org/10.2307/26598747
Michelitch, K. (2015). Does Electoral Competition Exacerbate Interethnic or Interpartisan Economic Discrimination? Evidence from a Field Experiment in Market Price Bargaining. American Political Science Review, 109(1), 43–61. https://doi.org/10.1017/s0003055414000628
Panagopoulos C, Green DP, Krasno J, Schwam-Baird M, Moore E, Endres K. 2016. Risky business: Does corporate political giving affect consumer behavior? Paper presented at the Annual Meeting of the American Political Science Association, Philadelphia, PA, Sept. 1–4.
Sheffer, L. (2020). Partisan in-group bias before and after elections. Electoral Studies, 67, 102191. https://doi.org/10.1016/j.electstud.2020.102191
Tajfel, H. (1978). Differentiation between social groups: studies in the social psychology of intergroup relations. Academic Press.