_edited.png)
נדמה שהציבוריות הישראלית נמצאת בעידן רווי בפוליטיקת זהויות, כשאחת מהמרכזיות שבהן היא הזהות המזרחית. אם כן, כיצד קרה שהזהות המזרחית משויכת בבלעדיות למחנה הימין, וכמעט ולא נוכחת במחנה המרכז-שמאל? מאמר זה בוחן את השאלה הזו תוך התמקדות בזירה הפוליטית, ובפרט מהתבוננות בכנסת ה-25. המאמר מבקש לעמוד על ההבדלים בזהות המזרחית בשני המחנות, באמצעות ניתוח זהותי-כמותי של חברי הכנסת, בחינת נאומים, הצעות חוק ומצעי מפלגות. המאמר מציע שמחנה המרכז-שמאל מייצג פחות את הזהות המזרחית הן מבחינה כמותית והן מבחינה מהותית. למרות שהייצוג המהותי של מזרחים לוקה בחסר בשני המחנות, היעדר התייחסות אקטיבית למזרחים במרכז-שמאל יקשה על המחנה לשאת בעצמו את הזהות המזרחית.
איילה דהן / בוגרת פכ"מ באוניברסיטה העברית, תשפ"ד
(1) מבוא
הישראלית הממוצעת מחזיקה במספר רב של זהויות. בין אם אלו זהויות נרכשות או זהויות מולדות, כאלו שניתנות לשינוי וכאלו שלא - כמעט תמיד הן יתבטאו במכלול השיקולים שלה בהצבעה למפלגה כזו או אחרת. במאמר זה ארצה להתמקד בזהות שעולה לשיח רבות, ובדרך כלל ככזאת המחלקת אנשים למחנות פוליטיים שונים: הזהות המזרחית. הרעיון למאמר זה הגיע מתקופת עבודתי במטה השטח של אחת ממפלגות המרכז-שמאל הציוני. בתקופת בחירות ארצית שאלתי מדוע חברי הכנסת ממעטים להגיע, אם בכלל, לערים בפריפריה, ובפרט לעיר מולדתי, דימונה. המענה שניתן לי שוב ושוב, היה שעדיף לנצל את המשאבים המוגבלים על אלפיים מצביעים בטוחים למפלגה, במקום להתאמץ ולנסות לשכנע מאה מצביעים מתלבטים בפריפריה. חוויה זו וחוויות דומות גרמו לי לחשוב על הזהויות שלי כמזרחית, כאישה וכדתייה, ועל מקומן ומקומי במפלגות אלו. מדוע הזהות המזרחית מבוצרת עד כדי כך במחנה הימין, שמחנה המרכז-שמאל כלל לא מנסה לנכס אותה בחזרה?
מאמר זה יעסוק בזהות מזרחית ובאופנים בהם מחנה הימין מחזיק בה ומחנה השמאל איננו. הסיבות לכך רבות ומגוונות - החל מסיבות היסטוריות ותרבותיות וכלה בסיבות פוליטיות, בהן אתרכז במאמר. אנסה להבין את המאפיינים הפוליטיים לכך שהזהות המזרחית לא נוכחת במחנה המרכז-שמאל הציוני. לצורך כך, אשתמש כמקרה בוחן בכנסת המכהנת נכון למועד פרסום מאמר זה: הכנסת ה-25. אבחן סוגיה זו על ידי ניתוח זהותי של נאומי בכורה, הצעות חוק הקשורות לזהות מזרחית, וריצוף בינארי של חברי הכנסת ה-25, על פי מיהו מזרחי ומיהו אינו מזרחי. אבחן כיצד זהות מזרחית מתנהגת בימין ובמרכז-שמאל העכשווי בישראל, ומהם הגורמים שהופכים אותה לפעילה בכל מחנה. אבצע אינטגרציה לנתונים שהוצגו, ואטען שלעומת מחנה הימין, אשר מחזיק בזהות מזרחית חזקה, מחנה המרכז-השמאל לא מבטא זהות מזרחית "פעילה" במישור הפוליטי. לבסוף, אטען שכדי להתגבר על השסע הפוליטי-הזהותי בדמוקרטיה הישראלית, גם מחנה המרכז-שמאל יצטרך לנכס לעצמו את הזהות המזרחית.
(2) רקע תיאורטי: חשיבות הזהות בפוליטיקה
בכדי לדבר על זהות, על פוליטיקה של זהויות, על פריפריה ועל מזרחיות, יש קודם להגדיר מהם. הגדרה "צרה" של זהות על פי סירס היא הגבול שמחלק קבוצות לישויות חברתיות וקהילתיות שונות, ולעיתים אף מפריד ביניהן באופן טריטוריאלי או חברתי (Sears, 1993). פוליטיקת זהויות, אם כן, היא פרקטיקה פוליטית, שלעיתים רבות מייצגת את הקשר שבין חוויה אינדיבידואלית ותפיסה עצמית של זהות לבין עמדה או דרך פעולה פוליטית. פוליטיקת הזהויות אינה תופעה חדשה בשדה הפוליטי, אך בשנים האחרונות ניתן להבחין בבירור שזהויות משחקות תפקיד מרכזי בפעולות הפוליטיות של נבחרים ושל בוחרים. בשל מרכזיותה הגוברת, מופנית כלפי פרקטיקה זו ביקורת רבה.
מארי ברנשטיין סוקרת את מושג פוליטיקת הזהויות ממגוון כיוונים. ראשית, היא מבחינה בין גישות ניאו-מרקסיסטיות לבין גישות של תנועות חברתיות חדשות. גישות ניאו-מרקסיסטיות סוברות כי פוליטיקת הזהויות אינה אלא התחמקות והסחת דעת מפעילות פוליטית המבוססת בשורשיה על מעמד סוציו-אקונומי. ניתוח פוסט-מודרני אף רואה בקטגוריות של מעמד כלכלי או חברתי כצורה של ויסותו .(regulation) על כן כל פעולה פוליטית הנובעת מהן לא משנה את הקטגוריות אלא מקבעת אותן, וכך מקבעת גם כן את אי-השוויון הקיים. לעומת זאת, תנועות חברתיות חדשות מדגישות בבסיסן נושאים תרבותיים המבוססים על זהות (Bernstein, 2005, pp. 49-55). לכן, על פי ברנשטיין, הן רואות בפוליטיקת זהויות גישה פוליטית לגיטימית, שמביאה את מורכבות השוני בין תרבויות בחברה אל הזירה הפוליטית.
אחת הזהויות המרכזיות עליה מושתתת פוליטיקת הזהויות בישראל היא הזהות המזרחית, אשר היא בבסיסה זהות מצרפית המורכבת מזהויות אתניות שונות. אדם יהודי הוא מזרחי אם הוא עצמו או אבותיו הגיעו מארצות המזרח התיכון, צפון אפריקה או מדינות באסיה, לעומת אדם יהודי אשכנזי, שהוא או אבותיו הגיעו מארצות אירופה. התקבעות הזהויות הובילה לשיוכן של הקבוצות להיררכיות מעמדיות שונות. אבוטבול-זלינגר טוען שישנם מנגנונים תרבותיים הנובעים ישירות מהזהות האתנית, אשר שומרים על ההבדל ההיררכי בין יהודים מזרחים לבין יהודים אשכנזים (אבוטבול-זלינגר, 2013, עמ' 130-127). הוא יוצא נגד הגישה שסוברת שמעמד כלכלי הוא שקובע את ההיררכיה המעמדית בחברה, וקובע כי הזהות העדתית היא הקובעת היררכיה זו. בדומה לניתוח זה, במקרים רבים הזיהוי החברתי של אשכנזים יהיה עם "האליטה", בעוד המזרחים יזהו כ"העם".
עולים מזרחים בקום המדינה שוכנו לרוב בעיירות פיתוח, אשר נבנו לצורך יישוב אזורים שמחוץ למרכזים הכלכליים והחברתיים הקיימים דאז. אין אומנם הגדרה פורמלית לעיירות פיתוח בפריפריה הישראלית, אך בכל זאת דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת משנת 2018 קובע שקיימים פערים ניכרים בין עיירות פיתוח לבין ערים שונות בישראל, כמעט בכל התחומים: בחינוך, בשיעורי האבטלה ובשכר הממוצע, וכן ביציבות הכלכלית ובמצב הסוציו-אקונומי של הרשויות (בניטה ובקר, 2018). בכל התחומים הללו, עיירות הפיתוח בפריפריה נשארות מאחור.
(3) מתודולוגיה
כדי לחקור את התבטאות הזהות המזרחית בשדה הפוליטי, לקחתי כמקרה בוחן את הכנסת המכהנת בעת כתיבת המאמר, היא הכנסת ה-25. בחרתי להתמקד דווקא בכנסת זו ממספר סיבות. ראשית, בתוך הנוף הפוליטי ההפכפך של מוסדות הכנסת והממשלה בישראל, בחירה בכנסת המכהנת תוכל להציג לנו את תמונת המצב העכשווית והרלוונטית ביותר. שנית, לרבים נדמה שהקיטוב העדתי כבר אינו רלוונטי כיום; התמקדות דווקא בכנסת העדכנית ביותר תראה כי קיים עדיין עיסוק נרחב בזהות המזרחית גם בימים אלו.
שיטת הניתוח במחקר זה תתבסס בעיקר על סקירה כמותית של חברי כנסת על פי זהותם המזרחית, ניתוח נאומי בכורה וניתוח הצעות חוק. אפיון חברי הכנסת המזרחים במרכז-שמאל יספק פרספקטיבה רחבה על ייצוג המזרחיות במחנה הפוליטי. ניתוחים רטוריים, כפי שאבצע לנאומי הבכורה ולחילופי הדברים במליאת הכנסת, יכולים להציע הסברים לסוגיות מורכבות הנוגעות לייצוג מהותי של מזרחיות ולספק הבנה איכותנית של זהות חברי הכנסת. ניתוח מספרי של חברי הכנסת, לעומת זאת, יעניק מבט-על בנוגע לייצוג התיאורי של מזרחים בכנסת בחלוקה למחנות פוליטיים. את הניתוח המספרי האמור ביצעתי באמצעות שימוש במאגרי מידע ציבוריים כמו אתר הכנסת, והצלבת המידע עם יועצים פרלמנטרים.
(4) זהות מזרחית במחנה הימין
הזהות המזרחית משויכת בבירור למחנה הימין ממספר סיבות, כאשר אחת המרכזיות בהן היא היסטורית. על פי גרינברג (Grinberg, 2013, p. 174), מפלגת "הליכוד" הצליחה לרתום את התסכול והכעס של המזרחים, שנבעו מהקיפוח המתמשך שחוו כשעלו לישראל. "הליכוד" הציעה למזרחים אלטרנטיבה פוליטית ראויה למפלגות השמאל שהיו בשלטון באותה העת ונהגו כלפיהם במדיניות מפלה. בנוסף, זהות מזרחית מתקשרת באופן כמעט בלעדי למסורתיות (ידגר, 2012, עמ' 146-148); מחנה הימין, מעבר להחזקתו בזהות זו, מכיל בתוכו את המפלגות הדתיות ואת התפיסה היהודית האורתודוקסית השלטת. כך, אדם מזרחי בעל זיקה למסורת היהודית, עשוי לראות קשר זהותי למחנה זה.
שיוך זה מתבטא גם בדפוסי ההצבעה של מזרחים. לפי נתונים של המכון הישראלי לדמוקרטיה משנת 2014, 61% מהמזרחים מצביעים למפלגות ימין, 18% למפלגות שמאל, ו-21% למפלגות מרכז. לעומת זאת, דפוסי ההצבעה של אשכנזים מתחלקים באופן שווה יחסית בין הגושים הפוליטיים: 34% מצביעים למפלגות ימין, 29% למפלגות שמאל, ו-37% למפלגות מרכז (Hermann et al., 2014).
ביטוי בולט לשיוך הזהותי בזירה הפוליטית יימצא בדיונים במליאת הכנסת. בדיוני המליאה, ניתן לשמוע את חברי הכנסת מהימין מתייחסים לעצמם כחלק מ"העם" המזרחי אל מול "האליטה" האשכנזית. אחת מהדוגמאות הבולטות לכך נמצאת בנאומו של השר דוד (דודי) אמסלם מסיעת "הליכוד", שעוסק ברפורמה המשפטית ובמפגינים כנגדה (ערוץ כנסת, 2023ב). שני הוריו של אמסלם עלו ממרוקו והגיעו לירושלים בשנות ה–50. הוא מספר שתחת שלטון מפא"י, הוריו שוכנו באוהל ולא סופק להם מזון. את דבריו אלה הוא מפנה בנאצה לחבר הכנסת ולדימיר בליאק ("יש עתיד"), ששייך לטענתו באופן מובהק ל"אליטה" האשכנזית.
נאום נוסף בו מתגלמת הזהות המזרחית המחנתית הוא נאומה של חברת הכנסת והשרה לשעבר גלית דיסטל-אטבריאן מסיעת "הליכוד", שעונה על טענות מצד חברת הכנסת מירב בן ארי ("יש עתיד") על כך שקיפוח המזרחים נמשך גם בכהונת ממשלת "ימין על מלא", הממשלה ה-37 (ערוץ כנסת, 2023א). שתי הנשים הן מזרחיות, וזהותן המזרחית היא מרכזית בחילופי הדברים ביניהן. דיסטל-אטבריאן, כמו אמסלם, מנגידה ברטוריקה שלה בין האליטות האשכנזיות והמזרחים המקופחים. היא טוענת שממשלת הימין נחושה להכחיד את דיכוי המזרחים, וצופה שאי-השוויון בין מזרחים לאשכנזים יקטן משמעותית בכהונתה. בכך, דיסטל מציבה את הימין כמחנה הנלחם עבור זכויות המזרחים.
גם כשחברי כנסת מהמרכז-שמאל מנסים לנכס את הזהות המזרחית לעצמם, הם עושים זאת מתוך הבנה שעליהם לכוון את דבריהם למחנה הימין. מי שמרבה להגיב ולהעלות את הנושא מתוך האופוזיציה היא ח"כ מירב בן ארי. בן ארי דיברה במספר נאומים וראיונות על זהותה המזרחית ועל הדיכוי והקיפוח של האוכלוסייה המזרחית בכלל (ערוץ כנסת, 2023ג; ערוץ כנסת, 2024). באחד מנאומיה, בן ארי מכנה את דודי אמסלם "מזרחי מחמד", מפני שהלה טען שהממשלה שלו עצמו היא גזענית כי לא העניקה לו את המינוי שרצה, אך ברגע שהציעו לו תפקיד חלופי הוא נכנע ללחץ והסכים לקבל אותו (ערוץ כנסת, 2023ד). באותו נאום, בן ארי אמרה לאמסלם כי "שנינו מאותו הכפר", מתוך כוונה לכך ששניהם מזרחים. "כשאתה אומר 'אמסלמים', אני חושבת על המשפחה שלי", היא הוסיפה (ערוץ כנסת, 2023ד, 1:39-2:05).
(5) ייצוג תיאורי של זהות מזרחית בפוליטיקה הישראלית
לאחר שראינו כי הזהות המזרחית מתבטאת באופן רטורי אצל מחנה הימין בכנסת, נבדוק כעת האם השיוך של הזהות המזרחית למחנה הימין מתבטא גם בייצוג תיאורי גדול יותר של חברי כנסת מזרחים במפלגות ימין. בבדיקה פשטנית, בקואליציה של הכנסת ה-25 כחודש לאחר הקמתה, אחוז חברי הכנסת המזרחים גדול משמעותית משיעורם באופוזיציה.[1]
בקואליציה ישנם 37 חברי כנסת מזרחים מתוך 64 חברי כנסת, כלומר הם מרכיבים 58% מכלל הקואליציה.[2] לעומת זאת, באופוזיציה, ישנם 19 חברי כנסת מזרחים מתוך 56 חברי כנסת, כלומר הם מרכיבים 35% מחברי האופוזיציה בכללותה.[3] ניתוח זה פשטני למדי, כיוון שהוא מתייחס לקואליציה ולאופוזיציה מבלי להתחשב במורכבויות המבניות שלהן, הכוללות את הומוגניות הקואליציה ואת העובדה שחברי הכנסת הערבים לא נופלים בסיווג הבינארי של יהודים מזרחים ושאינם מזרחים.
הסתכלות שונה על החלוקה המזרחית-לא מזרחית בקרב חברי הכנסת יכולה להיגזר דווקא מבחינה של הסיעות הגדולות ביותר והמובילות בקואליציה ובאופוזיציה: "הליכוד" ו"יש עתיד". למרות צמצום מדגם חברי הכנסת הנבחנים, להשוואה בין שתי הסיעות יתרונות בכך שהיא מנטרלת את ההטיה שנוצרת מהכללתן של המפלגות ההומוגניות "ש"ס" ו"יהדות התורה", ומהמורכבות שבהתייחסות למפלגות הערביות. בנוסף לכך, שתי המפלגות היו או עודן מפלגות שלטון, והן מייצגות אלטרנטיבה שלטונית אחת לשנייה; על כן, ביכולתן לייצג תמונה מוקטנת וגסה של המפה הפוליטית הישראלית.
בסיעת "הליכוד", החלוקה מובהקת: כ-62 אחוזים מחברי הכנסת מזרחים. בעשיריה הפותחת של המפלגה, חמישה חברי כנסת הם מזרחים וחמישה אשכנזים. גם סיעת "יש עתיד" מחזיקה באחוזים דומים, אם כי לא זהים בחלוקה, כאשר 54% מחברי כנסת שלה הם מזרחים. בעשירייה הפותחת, באופן דומה למפלגת הליכוד, יש חלוקה שוויונית בין אשכנזים למזרחים.
ניתן לראות שאחוז המזרחים במפלגות המובילות את המחנות השונים הוא יחסית דומה. עם יתרון קל למזרחים במפלגת הליכוד, נראה בבירור כי ייצוג תיאורי במפלגות המובילות את הקואליציה והאופוזיציה אינו יכול להסביר בצורה ברורה מדוע הזהות המזרחית משויכת דווקא לימין, וכי הסיבה לכך מורכבת יותר. אומנם נמצא יתרון מובהק יותר בייצוג התיאורי של מזרחים בין הקואליציה והאופוזיציה בכללותן, אך צוינה כבר ההטיה הנובעת ממאפיינים ייחודיים בהרכבי הקואליציה והאופוזיציה. בנוסף, ייתכן שעודף הייצוג התיאורי למזרחים בקואליציה הוא מעין מעגל שמזין את עצמו: הזהות המזרחית מזוהה עם הימין, לכן יקלוט לשורותיו יותר חברי כנסת מזרחים.
(6) ניתוח מחנה המרכז-שמאל - ייצוג מהותי
מכאן, נפנה לניתוח הזהות המזרחית במחנה המרכז-שמאל בפן הייצוג המהותי: כיצד חברי הכנסת מייצגים בפעולותיהם זהויות וסוגיות מזרחיות? הניתוח יתבצע על ידי בחינת ניתוח נאומי בכורה והצעות חוק של חברי הכנסת מהמרכז-שמאל. בחרתי להתמקד בנאומי הבכורה של חברי הכנסת כיוון שהם מתאפיינים בהצגת התפיסה העצמית של כל חבר הכנסת ובהצגת עשייתו עד לאותה הנקודה, ועל כן יכולים לשקף באופן מיטבי את שיוכו הזהותי.
חברי הכנסת מהמרכז-שמאל שזהותם המזרחית מופיעה באופן בולט בנאומי הבכורה שלהם הם, בין השאר, מיכאל ביטון מ"המחנה הממלכתי", מאיר כהן ממפלגת "יש עתיד" ונעמה לזימי ממפלגת "העבודה". שלושתם מתייחסים רבות להיסטוריה המשפחתית שלהם, לחשיבות הפן המזרחי בעשייתם החברתית-אקטיביסטית או המקצועית לפני כניסתם לכנסת, ולמחויבותם לפעול דווקא מתוך ההיסטוריה המדוברת (מיכאל ביטון – Michael Biton, 2019; יאיר לפיד, 2013; ערוץ כנסת, 2022א).
לעומת זאת, ישנם חברי כנסת מזרחים שזהותם המזרחית לא בולטת בנאומיהם, וזאת למרות שההיסטוריה המשפחתית שלהם דומה לחברי כנסת עם זהות מזרחית "פעילה",[4] כמו מירב כהן ממפלגת "יש עתיד" וגדי איזנקוט מ"המחנה הממלכתי" (חברת הכנסת מירב כהן, 2019; ערוץ כנסת, 2022ב). הם ממעטים לדבר על ההיסטוריה המשפחתית שלהם, ומתמקדים בעיקר בעשייה שאינה קשורה באופן ישיר לזהותם המזרחית.
הבחירה בחברי הכנסת המצוינים מעלה נעשתה בכדי לשקף שתי קצוות של ספקטרום הזהות המזרחית בכל סיעה במרכז-שמאל: חבר כנסת מזרחי שזהותו לא פעילה כלל, וחבר כנסת שזהותו פעילה מאוד. בחנתי את החקיקה של אותם חמישה ח"כים ממפלגות המרכז-שמאל על מנת לבדוק אם קיים קשר בין רמת הזהות המזרחית הפעילה שלהם, לבין החקיקה שהציעו בנושאים מזרחיים. זאת, בכדי להעמיק בשאלת הייצוג התיאורי לעומת הייצוג המהותי - האם חבר הכנסת שזהותו המזרחית בלטה בנאום הבכורה שלו, יציע יותר חוקים העוסקים בזהותו המזרחית?
מהי חקיקה בנושאים מזרחיים? השאלה הזו מורכבת מאוד, אך לצורך המאמר הגדרתי אותה כחקיקה העוסקת במספר נושאים שמקובל לזהותם עם מזרחים באופן המובהק ביותר. במאגר החקיקה של הכנסת, חיפשתי הצעות חוק שכוללים את המושגים "פריפריה", "מורשת" ו"עיירות פיתוח". נכון לאוקטובר 2024, נמצאו בסך הכול 37 הצעות חוק שחברי הכנסת הנבחנים העלו להצבעה. נמצא גם שככל שחבר כנסת הדגיש יותר את זהותו המזרחית בנאום הבכורה שלו, כך הגיש יותר הצעות חוק בנושאים הנחשבים מזרחיים.
בנוסף, בעיון במצעים של מפלגות המרכז-שמאל עולה התייחסות מעורבת לנושאים הנחשבים מזרחיים. מפלגות "יש עתיד" ו"המחנה הממלכתי" מציינות במצעיהן את הפריפריה ומציעות דרכים לפתח אותה ולצמצם את אי-השוויון בינה לבין המרכז ("עקרונות המחנה הממלכתי", 2022; "מצע המפלגה. יש עתיד בראשות יאיר לפיד", 2015). לעומת זאת, במצעה של מפלגת "העבודה" לא מצוין אף נושא הקשור לזהות מזרחית במובהק, זאת למרות הפירוט הרב הקיים במצע לגבי קבוצות זהותיות אחרות ("חזון. מצע. אמת. העבודה בראשות מרב מיכאלי", 2022).
(7) מסקנות
מחנה הימין מזוהה עם הזהות המזרחית באופן כמעט בלעדי. דוגמה אחת לכך ניתן למצוא בניתוח תיאורי שנעשה בעבודה זו: מחנה הימין בכנסת כולל אחוז גבוה יותר של מזרחים בשורותיו; לעומת זאת, מחנה המרכז-שמאל בכנסת לוקה בחסר מבחינת ייצוג תיאורי של מזרחים. בהתמקדות במפלגות המובילות בכל מחנה, "יש עתיד" ו"הליכוד", פער זה מצטמצם. עם זאת, בהסתכלות איכותנית על חברי הכנסת המזרחים עצמם במחנה המרכז-שמאל, ניתן לראות כי אצל חלקם הזהות המזרחית מצומצמת, ושחלקה בתפיסה העצמית של חברי הכנסת לא תופס מקום ניכר. גם כשכן - במבחן התוצאה זה לא מצליח להטות את הכף לטובת מחנה המרכז-שמאל.
יש שיטענו כי הימין משתמש בזהות המזרחית באופן פופוליסטי, המתבטא בעיקר ברטוריקה. במידה ונקבל טענה זו, צריך ואף חובה עלינו לשאול: האם המחנה השני כן פועל למען מזרחים? המסקנה אינה חד-משמעית. גם מבחינת ייצוג וגם מבחינת מדיניות ודגש מפלגתי, אין במחנה המרכז-שמאל התמקדות משמעותית בפריפריה, או בכל נושא אחר הקשור לזהות המזרחית. חברי הכנסת המזרחים במחנה זה ממעטים לשאת את הזהות המזרחית כדגל המניע אותם לפעולה, למעט חברי הכנסת בעלי הזהות הפעילה ביותר כדוגמת מיכאל ביטון ומאיר כהן.
ניתן לראות שהאמירות שעולות ונשמעות לא פעם מתוך מחנה המרכז-שמאל, לפיהן מזרחים ותושבי הפריפריה מצביעים רק "למי שדופק אותם" בשל סיבות זהותיות, אינן נכונות באופן מלא. מעבר לסיבות ההיסטוריות והדתיות-תרבותיות, לא מפתיע שחוסר ההתייחסות הבסיסי בייצוג ואולי אף ברטוריקה "מזרחית" גורר עמו התרחקות של מצביעים מזרחים ממפלגות המרכז-שמאל, כמשתקף בנתוני ההצבעה.
(8) סיכום
לעניות דעתי, מסקנת מאמר זה נושאת השלכות עגומות עבור שני המחנות הפוליטיים. גם מחנה הימין וגם מחנה המרכז-שמאל הזניחו וממשיכים להזניח את הציבור המזרחי, כפי שניכר בפערים שקיימים בין עיירות הפיתוח לבין הערים האחרות. לטעמי, אין חפים מפשע בנוגע להזנחה זו. החל ממפא"י ועד לליכוד של ימינו, הן מפלגות שלטון והן מפלגות שאינן, אף אחת לא נתנה מענה מספק לבעיות אמיתיות וכואבות של הציבור המזרחי. יש המשתמשים באותן בעיות על מנת להגביר את השסעים בדמוקרטיה הישראלית הרעועה. אין ספק שפוליטיקת זהויות רעילה היא רק אחד מן הגורמים הרבים לכך. השסעים ההולכים וגוברים בנושאים ציבוריים כמו הימשכות המלחמה והרפורמה המשפטית נטועים לפחות באופן חלקי בפרקטיקה פוליטית זו.
עם זאת, אני חושבת שעל מנת להשתתף בפוליטיקת הזהויות בצורה קונסטרוקטיבית דווקא, כפי שהיא מפורשת בתנועות חברתיות חדשות, מחנה המרכז-שמאל יצטרך לנכס לעצמו את הזהות המזרחית. ייתכן שזהות זו תופיע באופן שונה מהצורה בה היא נראית במחנה הימין כיום, אך אין זה מוריד מהצורך בזהות מזרחית פעילה יותר במחנה. התייחסות לאפליה העדתית באופן מפורש במצעי המפלגות, התחייבות לטפל בפערי הפריפריה-מרכז וביקורי שטח בערי הפריפריה עצמן, הם צעדים שמפלגות המרכז-שמאל יכולות לנקוט בהם כבר עכשיו, אף מבלי לשנות את הייצוג התיאורי בסיעותיהן. הכרה בחוסר הטיפול הראוי בהשלכות קיפוח המזרחים, שמשפיעות עד היום על אזרחים רבים בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, יכולה להוות צעד ראשון לשינוי המהותי הנדרש לחיזוק הדמוקרטיה.
[1] הספירה התבצעה באופן בינארי: ח״כ הוגדר מזרחי אם הוא יהודי ואם הוא או אחד מהוריו עלו מארצות אסיה וצפון אפריקה.
[2] החישוב נעשה על הסיעות הבאות: הליכוד, ש״ס, יהדות התורה, עוצמה יהודית ונעם.
[3] בחישוב נכללות הסיעות הבאות: יש עתיד, המחנה הממלכתי (כולל הימין הממלכתי), ישראל ביתנו, רע״מ, חד״ש-תע״ל והעבודה.
[4] זהות מזרחית פעילה - פעילותו של אדם הנובעת מתוך הזהות המזרחית והגדרותיה.
רשימת מקורות
בניטה, ר' ובקר, א'. (2018, 12 ביוני). מבט על ערי הפיתוח: 1972-2016. מרכז המחקר והמידע של הכנסת. https://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/aabfbc0e-2342-e811-80df-00155d0a9876/2_aabfbc0e-2342-e811-80df-00155d0a9876_11_10527.pdf.
חברת הכנסת מירב כהן. (2019, 21 במאי). נאום בכורה –ח"כ מירב כהן [סרטון]. https://www.youtube.com/watch?v=pLbeYLlyoQI.
חזון. מצע. אמת. העבודה בראשת מרב מיכאלי. (2022, נובמבר). המכון הישראלי לדמוקרטיה. https://www.idi.org.il/media/18506/%D7%9E%D7%A4%D7%9C%D7%92%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94.pdf.
יאיר לפיד (2013, 26 פברואר). נאום הבכורה בכנסת של ח"כ מאיר כהן [סרטון]. יוטיוב. https://www.youtube.com/watch?v=FkgERpUUxSU.
ידגר, י' (2012). מסורתיות. מפתח: כתב-עת לקסיקלי למחשבה פוליטית, 5, 143-164.
מיכאל ביטון-Michael Biton (2019, 16 במאי). נאום הבכורה של חבר הכנסת מיכאל ביטון [סרטון]. יוטיוב. https://www.youtube.com/watch?v=I22ERMG5OYw
מצע המפלגה. יש עתיד בראשות יאיר לפיד. (2015). המכון הישראלי לדמוקרטיה. https://www.idi.org.il/media/6076/%D7%99%D7%A9-%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%93-2015.pdf.
עקרונות המחנה הממלכתי (2022). המכון הישראלי לדמוקרטיה. https://www.idi.org.il/media/18468/%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%A0%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%99.pdf.
ערוץ כנסת (2024, 10 אפריל). "אי אפשר לסבול את הסגנון הברברי של מירב בן ארי" - ח"כ טלי גוטליב כינתה את ח"כ בן ארי 'צווחנית' [סרטון]. יוטיוב. https://www.youtube.com/watch?v=S7BgE9b3tIg.
ערוץ כנסת. (2022, 18 אוקטובר). תכנית איזנקוט לטיפול בפשיעה והחזרת משילות – מתוך הצהרת המחנה הממלכתי [סרטון]. יוטיוב. https://www.youtube.com/watch?v=F1ti3skl5dg.
ערוץ כנסת. (2022, 24 אוגוסט). נאום הבכורה של נעמה לזימי, העבודה [סרטון]. יוטיוב. https://www.youtube.com/watch?v=8bCPE5C-yMQ.
ערוץ כנסת. (2023, 12 מרץ). ח"כ מירב בן ארי על היחסים עם חברות הכנסת מאי גולן וגלית דיסטל, אלמוג כהן וקיפוח מזרחים בציונות הדתית [סרטון]. יוטיוב. https://www.youtube.com/watch?v=UkNujMC13xY&t=202s.
ערוץ כנסת. (2023, 16 אוגוסט). "הם לא מזרחים, הם לא ימנים והם לא חילונים, הם אחרים" - השרה גלית דיסטל אטבריאן דיברה היום. [סרטון]. יוטיוב. https://www.youtube.com/watch?v=VK5N8HljVlg.
ערוץ כנסת. (2023, 23 אפריל). ח"כ מירב בן ארי תוקפת את השר דודי אמסלם "אמסלם שלנו הפך להיות אמסלם-מזרחי מחמד?" [סרטון]. יוטיוב. https://www.youtube.com/watch?v=qr4z_d2TLZE
ערוץ כנסת. (2023, 23 פברואר). השר דודי אמסלם על הרפורמה המשפטית - נעשה את המהפכה על אפכם וחמתכם, מי שיעבור על החוק ישב בבית סוהר! [סרטון]. יוטיוב. https://www.youtube.com/watch?v=1e8zMQmC_sU
Grinberg, L. (2013). Mo(ve)ments of Resistance: Politics, Economy, and Society in Israel/Palestine, 1931–2013 Academic Studies Press.
Hermann, T., Heller, E., Cohen, C., Gilad Be'ery, & Lebel, Y. (2014). The Israeli Democracy Index. Israel Democracy Institute. https://www.idi.org.il/media/3666/democracy_index_2014_eng.pdf.